החלטה בתיק ת"א 16604-04

1.         בעקבות החלטתי מיום 4.9.11, ובעקבות הגשת טיעון ב"כ הנתבעים מיום 21.11.11, הוריתי בהחלטתי מיום 22.11.11 כי לאור החלטתי מיום 17.11.11 אשקול להתעלם מטיעון נוסף זה.

2.         חזרתי ובחנתי מחדש מכלול חומר הראיות והטענות. החלטתי להידרש לטיעון ב"כ הנתבעים, כפי שיבואר מטה. לנוכח זאת, ובשלב זה, בדעתי לבטל בדק הסיכומים עד להתבהרות הסוגיה של הערבות הבנקאית.

3.         כזכור, בהחלטתי מיום 4.9.11 רשמתי כי -

"בסעיף 222 לסיכומי ב"כ התובעת הוא מפנה לסעיף 9. 0 2 להסכם הנ"ל, הדן בהפקדת ערבות בנקאית בסכום משמעותי בסך של 80,000 דולר. עניין זה משמש לו תנא דמסייע לעניין מכלול טענותיו. הונח בפניי מחזור סיכומים שני. בגדר סיכומי תגובה של ב"כ התובעת נטען, על דרך הגנבת ראיות בוטה, כי 'בדיקה נוספת שנערכה על ידי התובעת העלתה כי הערבות הנ"ל כלל לא הופקדה על ידי הסוכן, וממילא לא היה מה לחלט אם רצתה בכך התובעת' (עמ' 3). בתגובה לכך נאלצת ב"כ הנתבעים, על דרך הגנבת ראיות בוטה שלה, לציין כי 'התובעת לא חילטה את הערבות כי ידעה כי הפרה את ההסכם ולכן השיבה אותה לידי הנתבעת' (סעיף 29).

  יכול שהנתון האמור משמעותי לעניין מאזן שיקוליי. דומה שלא ניתן, 'חפצית', להוכיח את טענת ב"כ התובעת שהערבות הבנקאית לא נמסרה, הגם שככל שהדבר נכון יכול שאף נתון זה משליך לחובתה של התובעת ולעניין רשלנותה האפשרית. מנגד, 'חפצית', ניתן להוכיח את טענת ב"כ הנתבעים. ב"כ הנתבעים נדרשת להמציא את הערבות הבנקאית, שנטען שהוחזרה. ככל שהערבות הבנקאית הושמדה מאז, מן הסתם ב"כ הנתבעים יכולה להמציא ראיה בנקאית על הנפקת הערבות הבנקאית, מכוחו של ההסכם האמור, במרשמי הבנק שהנפיק אותה אז"(סעיף 4).

4.         בטיעון נוסף של ב"כ הנתבעים נטען כי לא ניתן, אחרי בירורים בבנק, לאתר הוצאת ערבות בנקאית בשנת 02'. וככל שניתן מתבקש כי הנתבע 2 ישלים את מכלול העובדות בעניין זה באמצעות תצהיר מטעמו.

            להלן אבאר על שום מה נתון זה, של הערבות הבנקאית, מופלג בחשיבותו, לכאורה, לעניין ההכרעה שבפניי. להלן אצביע, לכאורה, על ההתנהלות הנפסדת של בעלי הדין ושורת תמיהות הנזקפת לחובת שניהם, בהקשר זה.

5.         אין צריך לומר כי ככל שהנתבעים צודקים, עובדתית, בגרסתם, יש בכך טיעון רב-ערך לדחיית התביעה כנגדם. אכן הנתבעים טוענים כי הם הפקידו ערבות בנקאית על הסך האמור מעלה וכי הערבות הבנקאית הוחזרה להם. הא ראיה, כך שיטתם, כי אין שחר לתביעה כנגדם. מנגד התובעת טוענת כי מעיקרא לא הופקדה הערבות הבנקאית. ממילא לא ניתן היה להשיב את הערבות הבנקאית. שהרי, מעיקרא, זו לא הופקדה.

            נקל להבין, למקרא זאת, כי אף בעניין זה, כבסוגיה קודמת כפי שיבואר, התהפכו היוצרות. שהרי התובעת, בטענתה זו, מעידה על עצמה כי היא התרשלה, ולו באופן חמור, במחדלה זה. מנגד הנתבעים, בטענתם זו, מעידים כי התובעת כלל לא התרשלה, והרי היא בעלת דין מיומנת ומסודרת. משום כך הופקדה הערבות הבנקאית.

            לנוכח זאת מתחדדת המחלוקת, לא לעניין השאלה אם הערבות הבנקאית הוחזרה או לא הוחזרה. פשיטא אם הערבות הבנקאית קיימת בוודאי אין סיבה שלא לחלטה, להשקפת התובעת. משמע, שומה עליי להכריע האם, מעיקרא, יצאה לאוויר העולם הערבות הבנקאית, אם לאו.

            משאני משקיף על עניין זה לא מן הנמנע, הגם שאין בדעתי לקבוע מסמרות, שמא ההכרעה בו אוצרת פוטנציאל של "קלף מנצח". אם הדין עם הנתבעים, הדברים ברורים כשמש. אם הדין עם התובעת, הרי תהא לכך חשיבות רבה מאוד לעניין אמינותם המפוקפקת של הנתבעים, אף לנוכח החשיבות הרבה לעניין אמינותם, בעיקר בהקשר של הסכם סוכנות בו הסוכן נדרש, מעל הכל, למידה מופלגת של אמינות. אם יסתבר שלגרסת הנתבעים אין כל שחר, אצטרך לבחון את המשמעות המתחייבת כתוצאה מהתנהלות זו.

            ראוי לציין, במבט ראשון, כי התנהלות כל בעלי הדין מעלה שורה של תמיהות רציניות ביותר, בהקשר לסוגיה זו. חרף חשיבותה הרבה היא עולה על שולחן הדיונים, שמא באופן שולי ובהיחבא, כפי שהראיתי בהחלטתי מיום 4.9.11. להלן אדרש לשורת תמיהות, ככל שעסקינן בהתנהלותה של התובעת.

6.         ראשית, התנאי אודות הפקדת ערבות בנקאית, אין צריך לומר, הוא מופלג בחשיבותו לעניין האינטרסים של התובעת. לנוכח נתון זה קשה להניח שהתובעת התרשלה ולא עמדה על מימושו של תנאי זה, בדרך העסקים הרגילה.

7.         שנית, נתון זה הולך ומתעצם לנוכח העובדה שהסכם הסוכנות נחזה להיות הסכם סטנדרטי שהתובעת כורתת עם כל סוכניה, ברחבי העולם. לנוכח זאת אין לי אלא להניח כי קבלת ערבות בנקאית, מכל סוכן וסוכן ברחבי העולם, היא בבחינת פרקטיקה ושגרת עבודה רווחת אצל התובעת. משמע, לא מדובר בתנאי "חד פעמי" או "מקרי", שנשכח מן התובעת במהלך עסקיה. הנתון האמור מוליך, לכאורה, למסקנה הפוכה.

8.         שלישית, לעניין "התהפכות היוצרות" ראוי להפנות להחלטתי מיום 7.5.07. בהחלטתי זו דנתי במחלוקת בין בעלי הדין לעניין השאלה האם הסמכות הבינלאומית לדון בתובענה זו נתונה לבית משפט זה, כשיטתה של התובעת, בעלת דין בולגרית, או לערכאות הרלוונטיות בבולגריה, כשיטתם של הנתבעים, בעלי דין ישראליים. ואכן, חרף התמיהה הלכאורית, רשמתי, בין השאר, כי "דומה שעל פי הדין הבולגרי אין תחולה לדוקטרינת 'הרמת המסך', באופן שלא ניתן יהא לתבוע שם את מורה וביריאן" (סעיף 13).

            אכן, כמובהר בהחלטתי האמורה, מצאתי כי נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה, בעיקר משום מחדלם של הנתבעים מלעורר את טענתם בהזדמנות הראשונה. ואולם אין בכך כדי לשנות את מאזן שיקוליי, ככל שעסקינן בהלך-רוחה של התובעת, עובר לכריתת הסכם הסוכנות. והרי התובעת אמורה הייתה להניח שבדרך העסקים הרגילה במקרה של התדיינות עם הנתבעים, הדיון יתקיים בלשכת המסחר של בולגריה, ובהתאם למשפט הבולגרי. זה, כאמור, אינו יודע, כל עיקר, "הרמת מסך" מהי. על פי המשפט הישראלי, כך מסתבר לתובעת להפתעתה הטובה, קיימת אופציה לעשות שימוש, או לא לעשות שימוש, בדוקטרינה זו. במשפט הבולגרי אופציה זו, כלל אינה בנמצא.

            אין צריך לומר כי הפקדת ערבות בנקאית מייתרת, ולמצער מגמדת, את מכלול הטענות אודות מצג השווא הנטען של הנתבעים. על פי מצג שווא זה הציגו הנתבעים עצמם כאנשי עסקים מכובדים וכי הנתבעת 1 היא חברה פעילה וותיקה. והרי הערבות הבנקאית, ככל שהיא מופקדת, הופכת לחסרת-חשיבות, או למעוטת-חשיבות, את הנושא האמור. או-אז, כך סביר להניח, אמורה התובעת להקפיד שהחוב המצטבר לא יעלה על סך 80,000 דולר. ומשכך יהא, תבוא על סיפוקה לנוכח בטוחה זו.

            והרי נתון נוסף המעצים את מסקנתי לעניינה של הערבות הבנקאית. שהרי בהעדר ערבות בנקאית, אף בהעדר אופציה אפשרית להחלת דוקטרינת "הרמת מסך", בוודאי שקריטית לתובעת הימצאותה של ערבות בנקאית.

9.         רביעית, חילוקי הדעות בין בעלי הדין אינם נוחתים, במפתיע, בשלב מאוחר. ורק אז מסתבר לתובעת כי "שכחה" לקבל ערבות בנקאית. והרי מחליפת המכתבים, לכל אורך הדרך מסתבר שנורות אדומות מהבהבות, מבחינתה של התובעת, כבר בתחילת הדרך. כבר מתחילת הדרך מתוודעת התובעת לאפשרות שלנתבעת 1 אין משרד משל עצמה. כבר מתחילת הדרך מתוודעת התובעת למחדלם הנטען של הנתבעים להעביר כספים ולמסור דיווחים. משמע, בשלב מוקדם ביותר אמורה הייתה התובעת לגלות שלא קיימת אף ערבות בנקאית.